משחק הביליארד היה פופולארי בקרב קציני הצבא הבריטי שהוצבו בהודו וסנוקר הפך לאחת הוריאציות על משחק ה"ביליארד" המסורתי יותר. וריאציה אחת, שהומצאה בחדר האוכל של הקצינים אבאלפור במהלך 1874 או 1875, היתה להוסיף כדורים צבעוניים בנוסף לאדומים שחורים ששימשו עד אז על שולחן המשחק. למילה סנוקר יש גם מקורות צבאיים בהיותה מונח סלנג וכינוי לצוערים בשנה הראשונה שלהם בקורס קצינים.
סנוקר פופולארי היום גם בקרב רבות מהמדינות דוברות אנגלית ומדינות חבר העמים. עם שחקנים מקצועיים שהמפורסמים שבהם מגיעים לרווחים של מיליון פאונד ויותר מהמשחק. בשנים האחרונות משיג משחק סנוקר פופולאריות רבה בסין.
הפופולאריות של משחק הסנוקר גדלה על ידי אליפות העולם הראשונה בסנוקר בשנת 1927 שאורגנה על ידי ג 'ו דייוויס, אשר, היה שחקן מקצועי ומפורסם של ביליארד אנגלי, המשחק עבר מפעילות בילוי לתחום מקצועי יותר. עד 1946 ניצח ג 'ו דייוויס את כל אליפויות העולם. כאשר פרש, המשחק החל לדעוך באופן משמעותי ושנות החמישים והשישים היו שנות השפל הגדולות שלו. בשנת 1959, הציג דייוויס וריאציה של המשחק, המכונה סנוקר ועוד, כדי לנסות לשקם את הפופולאריות של המשחק על ידי הוספת שני צבעים נוספים. עם זאת, זה מעולם לא נתפס.
ההתקדמות העיקרית התרחשה בשנת 1969, כאשר דייויד אטנבורו, שהיה אז בכיר של ה-BBC, שהוזמן לטורניר סנוקר כדי להדגים את הפוטנציאל של טלוויזיה צבעונית, עם השולחן הירוק והכדורים צבעוניים היה זה אך אידיאלי בכדי להשוויץ ביתרונות של שידור בצבע. סדרת הטלוויזיה הפכה להצלחה. העניין במשחק גדל בשנת 1978 ואליפות העולם תועדה בשידור טלוויזיוני מלא. המשחק הפך במהירות לספורט המיינסטרים באירלנד ובבריטניה עם רוב של טורנירים והיכולת שלו להיות מצולם היטב בטלויזיה. בשנים האחרונות חלה שוב ירידה במספר הטורנירים המקצועיים, אבל הפופולריות של המשחק החלה עולה במפתיע במדינות המזרח הרחוק וסין, עם כשרונות חדשים, כגון ליאנג Wenbo ודינג Junhui ומרקו פו.
סנוקר הוא ספורט שמשוחק על שולחן גדול מכוסה בבד ירוק עם כיסים בכל אחת מארבע פינותיו ובאמצע של כל אחד מאורכי השולחן. שולחן בגודל מלא הוא 12 × 6 רגל (3.6 × 1.8 מ '). הוא משוחק באמצעות מקל וכדורים: כדור לבן אחד, 15 כדורים אדומים (כ"א בשווי נקודה), ושישה כדורים בצבעים שונים: צהוב (2 נקודות), ירוק (3), חום (4), כחול (5) , ורוד (6) ושחור (7). שחקן זוכה כאשר הטביע יותר נקודות מאשר היריב, באמצעות הכדור הלבן בו הוא מכה בשאר הכדורים הצבעוניים.
מטרת המשחק היא לצבור יותר נקודות מאשר היריב על ידי הטבעה של כדורי מטרה. בתחילת המשחק הכדורים מוצבים ועל השחקנים, כל אחד בתורו, להכות, מטרתם להטביע לכיס את אחד הכדורים האדומים. אם מוטבע כדור אדום, הוא נשאר בכיס והשחקן ממשיך לעוד מכה - הפעם במטרה להטביע את אחד הצבעים האחרים. אם מצליחים, הם משיגים את הערך של הצבע שהוכנס. הכדור מוחזר למקומו על השולחן והם ממשיכים לנסות מכה נוספת בכדור אדום. תהליך זה נמשך עד שהשחקן מצליח להטביע את הכדור הרצוי. במידה ולא מוטבע, היריב חוזר אל השולחן כדי לשחק את המכה הבאה. המשחק ממשיך באופן זה עד שכל האדומים מוטבעים ורק 6 כדורים צבעוניים נותרים על השולחן; בשעה זו המטרה היא להטביע את שאר הצבעים לפי הסדר צהוב , ירוק, חום, כחול, ורוד, שחור. כאשר הכדור האחרון מוטבע, השחקן עם רוב הנקודות זוכה.
ציוד המשחק:
גיר - קצה המקל נמרח 'בגיר', כדי להבטיח קשר טוב בין מקל המשחק לכדור.
המקל - עשוי עץ או פיברגלס, בעל קצה עור קשיח שמשמש להכות בכדור.
מאריך- מתאם קצר שמתחבר לקצה האחורי של המקל ומאריך אותו. משמש למקרים שבהם הכדור נמצא במרחק רב מן השחקן.
גשר - מקל עם ראש, בדרך כלל בצורת X, שמשמש תמיכה למקל המשחק, כאשר הכדור הלבן הוא מחוץ להישג ידם על של השחקנים.
משולש / Rack - תבנית שמשמשת לסידור הכדורים האדומים בצורה הנדרשת עבור התחלת המשחק.
מאת- לינקולן ביליארד
